ילדתכם משדרת לעולם מצוקה וקושי. נראה שהיא לא יודעת איך ובמי להעזר. הסתגרות כזו מחייבת אתכם להתייחס יותר למצוקה ופחות לכעס. בשום פנים ואופן אל תוותרו עליה! נסו לתקשר איתה בכל דרך אפשרית, כולל הבאת מזון לחדרה, עמידה ודיבור מעבר לדלת, SMS, מסנג'ר ומכתבים. נסו להגיע אליה ולהראות שאתם מודאגים יותר מכועסים, והעבירו מסר שאינכם עוזבים אותה לנפשה גם אם טעתה או פישלה, ושתתמכו בה בכל מצב. מרגע שתפתח אליכם היו סבלניים ומקבלים, ואם אינכם יודעים כיצד להגיב רק חבקו אותה והגיעו להתייעצות מקצועית.
אתה מתמודד עם משבר אמון, שיכול לנבוע מחד,מחרדות שווא, מבטחון עצמי שנחלש ומחרדת נטישה ופחד להישאר לבד, ומאידך מאפשרות שאכן באופן מציאותי, חל שינוי בקשר עם אישתך ואולי אפילו "בגידה". האבחנה בין שתי האפשרויות חשובה אם כי לא הכרחית. בכל מצב, גם אם יהיו לך "הוכחות" וגם אם לאו, הרי שזו תקופה שחשוב בה לחזק את הבטחון העצמי והשליטה העצמית, על מנת שלא לעשות שטויות ולפגוע באינטרסים האמיתיים שלך. דרכי הבדיקה מול בת זוגך צריכות להיות שקולות, סבלניות ולא "לקפוץ מיד למסקנות", זהירות בפרשנויות. יש אכן מקרי בגידה רבים, אך יש יותר מכך חרדות וחששות ללא ביסוס. שיחה כנה ופתוחה עם בת הזוג יכולה להוות התחלה טובה לבדיקה שבה תזהה עד כמה יש דברים בגו. במידה ואלו חרדות יש חשיבות להתמודד ולצמצם אותן באמצעים רבים העומדים לרשותך, מפעילות ספורטיבית מאתגרת ומהנה, דרך מדיטציות ונשימות , המשך בטיפול נפשי וחיזוק כוחות ועד טיפול תרופתי נוגד חרדה שניתן ע"י רופא.
במידה והתגלה כי בת זוגך אכן מצאה לה בן זוג אחר הרי שגם אז, יש חשיבות לשמור ולחזק את הכוחות שלך ולא לפעול בחוסר אחריות ובהתלהמות. אדם חזק נמדד בשעת משבר, ככל שתהיה סובלני ומאופק הרי שאתה חזק יותר ומייטיב יותר עם עצמך. פעל לאט, בשיקול דעת, טפל ברגשותייך בעדינות. אנשים חזקים בעיני הם אלה שמסוגלים להתאפק ולהיות סבלניים וגם יודעים לקחת עזרה מהסביבה. שתף חבר קרוב או בן משפחה אמין ודבר על הרגשתך, אל תישאר בודד עם התחושות. במידה והכעס מתגבר, עזוב הכל וצא לנשום אוויר בחוץ עד יחלוף זעם. פנה לקבלת הדרכה ועזרה מקצועיים שיזכירו לך כי העולם מלא באנשים טובים נוספים שיכולים להייטיב עם עולמך. אל תתן לרגשות הזעם להשתלט ולעשות נזקים לך ולסביבתך - קח שליטה על חייך והיה מאופק והגיוני.
ליווי מקצועי טיפולי יכול לעזור בהקשר זה ליווי אישי או בטיפול זוגי, אם לשיקום הזוגיות ובנייה מחודשת של יחסי האמון, או בפעולה מסודרת ובגישור לקראת פרידה ופתיחת פרק חדש בחיים. הכי חשוב, לא "להתבשל" עם זה לבד...
ילדים כמו מבוגרים רבים על מקומם בעולם ואינם מצויידים בכלים מתאימים לפתרון סכסוכים. יש הגורסים שכשהילדים רבים, על ההורים להסתגר בשירותים ולתת להם לפתור לבד בעיות, כך הם לא ישתמשו בהורה להשגת מקום ותשומת לב. אחרים רואים בהורים מקור סמכותי שתפקידו למצוא את הפיתרון הצודק והנכון. אני ממליצה אחרת: תפקידכם לחנך את ילדיכם לתקשר עם הסביבה ולפתור ביעילות בעצמם את הבעיות בהתאם לצרכים האמיתיים שלהם. הנכוחות שלכם כהורים ומנחים חשובה בעת המריבה, אך לא בתפקיד השופט, אל תנסו לבדוק מי התחיל ומי אשם, דברו בשפה של אינטרסים, צרכים ורצונות, ועזרו לילדים להגדיר במדויק מה הם רוצים. אמנו אותם להסביר לאח השני מה הם באמת רוצים במילים פשוטות, אחרי שכל אחד הבין, אתגרו אותם למצוא בעצמם פתרון יצירתי שיענה על הצורך של שני הצדדים. התערבו רק במצבי אלימות, הפרידו ללא שיפוט ותוכחה ואפשרו להם לדבר. זיכרו שאתם מתווכים בלבד ומציבי גבול לאלימות, אינכם שופטים ומחליטים בלעדית על הפתרון. הזהרו מליפול למלכודת של לתת את פיתרון מהיר, רק כי לנו כהורים אין סבלנות וזמן, למדו את הילדים לדבר ולפתור בינהם בעיות, זה לעיתים לוקח יותר זמן ולא פשוט בהתחלה - אך בהמשך יביא לרגיעה ויחזק את ביטחונם העצמי של הילדים ויכולתם להתמודד עם מצבי קונפליקט גם בבית וגם בחוץ.
הצבת גבולות היא חלק מתפקידם החינוכי של ההורים. כל המחקרים מראים כי דווקא ילדים שגדלו בסביבה חופשית ללא גבולות גדלים להיות אנשים חסרי ביטחון ונוטים יותר להדרדרות לסמים ולשולי החברה. ילדים הגדלים עם גבולות ברורים מפתחים ביטחון בסביבה ומשתלבים ביתר קלות במסגרות החברתיות. משפחה אינה דמוקרטיה, ההורים לא נבחרים ברוב קולות... אתם קובעים את חוקי הבית ואופן התנהלותו, אתם המבוגר האחראי. השאלה היא איך עושים את זה. הדרך היא הצבת גבולות ללא כעסים. קבעו לכם את הגבולות שלכם. לא הרבה, אלה שבאמת חשובים לכם, ועליהם אתם מוכנים ומתחייבים להקפיד. למשל: "במשפחה שלנו אין אלימות". כשהגבול הזה נחצה, הסבירו לילד בבירור כי הוא עשה טעות וחצה את הגבול. הדבר החשוב: רדו לגובה העיניים של הילד, בלי לצעוק, ללא כעס, ללא השפלה. להסביר. זו הדרך החינוכית.עקביות והתמדה חשובות מאוד, אם קבענו גבול - צריך להקפיד עליו בכל פעם, ולא לוותר במקומות שיותר נוח לנו וקל להעלים עין, וכמובן - דוגמה אישית, ילדים לומדים להתנהג בעיקר מתוך מה שהם רואים בהתנהגות הבוגרים שלצידם. תני לילדתך הרבה חום ואהבה, הקשיבי לה והתחשבי בה, ויחד עם זאת שמרי על הגבולות שהחלטתם כזוג בוגר לשמור במשפחה, גבולות ללא כעסים - זו הדרך לחנך אותה ויחד עם זה לשמור על יחסים של קרבה ואהבה.
ראשית, אני סבורה שהעובדה שאתם שוקלים לפנות לסיוע מקצועי מעידה על חוזק הקשר שלכם ועל רצונכם להתמודד עם הקשיים, ובכל זוגיות יש קשיים ונדרשת עבודה כדי להצליח. ההבדל בין סוגי הטיפול הוא בהכשרה וההסמכה של המטפלים, ובגישה שלהם.
להבדיל מגישות דינמיות המתייחסות לקשיים ודילמות של אדם עם עצמו הרי שהטיפול המשפחתי רואה את המערכת המשפחתית והחברתית והיחסים הבינאישיים במרכז הטיפול. טיפול משפחתי מוסדר על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, המעניקה תעודות הסמכה למי שעבר הכשרה אקדמית בתחומים רלוונטיים (תואר שני ב: עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, ייעוץ חינוכי, מטפלים באומנויות), והמשיך בלימודים תיאורטיים ספציפיים המתייחסים לפרט בסביבתו, וצבר התנסות בהרבה מאד שעות עבודה טיפולית תחת הדרכה מקצועית.
לסיכום: אני מעודדת אתכם לפנות לטיפול ולסיוע אם אתם חשים צורך כזה, אבל- הקפידו לוודא שאתם פונים למטפל מקצועי ומוסמך.
החבר שלך סובל מתופעה הנקראת בשפה מקצועית - חרדת מבחנים. חרדה היא פחד וחשש בלתי נשלטים המשפיעים על התנהגותנו וחיינו. קיימים מספר סוגים של חרדה, כמו חרדת מבחנים, חרדת טיסות, פחד ממקומות סגורים, פחד ממחטים, מעכבישים, וממה לא... יחד עם זה, חשוב לדעת - ניתן לטפל בחרדות, ניתן ללמוד להתמודד איתן, יש כיום טיפולים יעילים עם הצלחות גדולות. קיימות מספר שיטות טיפול, המקובלות ביותר: CBT טיפול קוגניטיבי התנהגותי שבו עובדים על התמודדות עם החרדה דרך שינוי בחשיבה, טיפולים של הרפיה והורדת מתחים באמצעות דמיון מודרך, מדיטציה ונשימות, במקרים חריפים ניתן גם לשקול טיפול תרופתי לזמן קצוב. התרופות מרגיעות את הפחדים ואחרי שמתרגלים לחיות בלעדיהם ברוב המקרים ניתן להפסיק או לצמצמם את התרופות. טיפול תרופתי ינתן רק על ידי רופא. המלץ לחבר שלך לספר על הבעיה לסביבתו הקרובה - להורים, ליועצת בביה"ס, ולשקול פניה לסיוע מקצועי.
התסמינים שתיארת אכן יכולים להתאים למצב דיכדוך או דיכאון, והם מוכרים לרבים רבים מהאנשים בעולם המודרני התובעני. יש דיכאון תגובתי הקשור לתנאים לא מייטיבים בחיים כמו משבר אישי, אובדן אדם יקר או מחלה, ויש דיכאון שאין לו הסבר ברור, והוא "פשוט שם" בלי סיבה נראית לעין. יש רצף המתחיל מ"דיכי" קטן שבא וחולף, ועד לדיכאון קליני אקוטי המשתק את התיפקוד היומיומי, ופוגע גם ביוזמה ובכוח לפעול ולעשות שינוי. אני ממליצה להגיע למטפל מקצועי שיעזור באבחנה ויציע לך דרכי טיפול.
דרכי הטיפול היום מגוונות, ויש לך אפשרות להנות מאמצעים חדשניים כמו גם משיטות וותיקות וטובות. נשימות ומדיטציה הם כלים טובים ויעילים בעיקר בקבוצה ובהדרכה, גם ספורט נחשב ללוחם יעיל וטוב בדיכאון. שיטות קוגניטיביות (מחשבתיות) המשנות חשיבה שלילית ליעילה, עוזרות מאד בעיקר אם הן מוכוונות על ידי מטפל מיומן. יש גם שלל טיפולים תרופתיים טיבעיים וכימיים העושים עבודה יעילה כשהם מותאמים על ידי אנשים מוסמכים. אין סיבה לסבול, פני במהירות לטיפול נפשי ותשפרי את איכות חייך.
